- VHF
מערכת תקשורת בין יאכטות ותחנות חוף מבוססת גלי רדיו גבוהים.
חוק ורישוי יאכטות בארץ – לפי רשות הספנות הישראלית
כלי שיט – ספינה או סירה אשר ברישיון השיט נקבע כי היא מורשית להסיע או מיועדת להסיע יותר מששה נוסעים בשכר
סירה
כלי שיט שאורכו אינו עולה על 7 מטר.
סירת מנוע
סירה המונעת על ידי מנוע חיצוני או פנימי.
סירת נוסעים
נקראת גם סירה מסחרית – סירה המיועדת להסיע נוסעים בשכר, או פעילויות ימיות מסחריות שונות.
מפרשית
כלי שיט שאורכו בין 7 ל- 12 מטרים המונע בחתירה ו\או מפרשים שאינו מיועד לשאת עליו מנוע ואינו נושא מנוע, הפועל במסגרת בית ספר ימי, אגודת ספורט ימית, או אגודה אחרת המוכרת על ידי מינהל הספנות ככזו ומפליג בפיקוח אחראי בטיחות מטעם אותו גוף.
ספינת אימונים
ספינה המשיטה תלמידים ו\או מתמחים במקצועות הים והוכרה ככזו ע”י מינהל הספנות. משיטה של ספינה כזו יהא בעל הסמכה של משיט 60 (משיט ספינה למסע בינלאומי) ומשיט 40 (משיט ספינת נוסעים בשכר), אלו קיימים בבתי הספר הימיים מטעם הצבא, המדרשה ללימודי הים במכמורת, ועמותות שונות, בעיקר אלו העובדות עם נוער.
סירת נוסעים בשכר
כאשר מובילה ספינה כזו נוסעים בשכר יחולו עליה כל התקנות של מוביל נוסעים בשכר לרבות האיסור על הובלת מעל 12 נוסעים במסע בינלאומי.
מקור: רספ”ן
מעגנות ונמלי יאכטות בישראל
- נמל טבריה ומעגנות הכנרת
משמש כנמל תיירותי וגם לדייג - מעגן הדיג ומרינת קישון, חיפה
מרינה הנמצאת בחסות ושטחי חברת נמלי ישראל-אשר מנהלת את נמל חיפה המסחרי.
לאתר המרינה. - מרינת הרצליה
מרינה תיירותית שהוקמה בשנות ה-90 על אדמות מדינה, בעלת אלפי מקומות עגינה משמשת לתיירות ימית לסוגיה, וגם לבתי ספר לשייט, ולקהל אוהב הים ובעלי יאכטה פרטית.
לאתר המרינה. - מרינת “אתרים”, תל-אביב
מרינה תיירותית ולבעלי יאכטה-הוקמה בתחילת שנות ה-70.
לאתר המרינה. - נמל יפו
נמל מסחר ודייג וותיק שחלק ממנו הוסב לבעלי יאכטות, כיום פעילות הדייג יורדת עם השנים והרציפים מתפנים לקהל הפרטי.
לאתר המרינה. - מרינת אשדוד
מרינה חדשה יחסית, משרתת את קהל בעלי היאכטות הדרומי - נמל תל-אביב
נמל מסחר וותיק, אינו פעיל קיום כמרינה, בתוכניות הסבה לכלי שייט קטנים ועגינה פרטית (נכון לשנת 2019)
לאתר הנמל. - מרינת אשקלון
מרינה דרומית בעיקר לבעלי יאכטות - מרינת אילת
מרינה וותיק המשתמשת לפנאי ותיירות ביעד הדרומי.
לאתר המרינה.
היסטוריה של יאכטות בישראל
השימוש ביאכטות פנאי בישראל החל בתחילת שנות ה-70 עם הקמתה של מרינה תל אביב, היות וטרם כך הפעילות הימית התרכזה בסירות אימון במסגרות תנועות נוער, גדנ”ע ימי כהכנה שירות צבאי, ובמסגרת מועדוני שייט ששכנו מבת ים בדרום ועד קיסריה וחיפה בצפון, בוגריהם שקשרו נפשם בים חיפשו דרך ‘לשדרג’ את התחביב ומהדרישה נולדה המרינה הראשונה בישראל שהתמקדה בשימושי פנאי לכלי שייט תוך מתן רמת שירותים גבוהה לשייט ותשתיות מתאימות.
לאחר הקמת מרינה תך-אביב קמו מרינות נוספות, לאורך שנות ה-90 ו2000, המרינה האחרונה והגדולה ביותר היא המרינה בהרצליה שמהווה את המרינה הגדולה והמאובזרת ביותר בארץ.
תהליך בניית היאכטה
יאכטות בייצור מסחרי נבנות ע”י יצרני יאכטות בסדרי גודל שונים מסדנאות משפחתיות קטנות ועד ליצרני על עם פס-ייצור והרכבה שלא היו מביישים אף יצרן רכב יפאני מוביל, מאז המשבר הכלכלי של 2008 היצרני מנסים להוריד את עלויות החומרים, ייצור, שינוע והרכבה, אך סדר התהליכים נשאר כשהיה.
בראשיתו תהליך אפיון היאכטה וקהלי היעד של הכלי, עם אפיון מסודר ניגשים לאדריכל ימי שבשיתוף מהנדסי חומרים בונים סקיצה ממוחשבת של הכלי, בדגש היסוד של תכנון הגוף, חלוקת המשקלים, מיקומי התרנים וכו’ יש תכנוני קבינה שבהם תכנון מערכת ההנעה (ביאכטות מפרשיות משתמשים ברכיב הנקרא קוודראנט או מערכת מבוססת גלגלי שיניים בדומה לרכב וגם במערכות מבוססות לחץ שמן הידראוליות).
כמו כן יש לתכנן את ניצול החלל בדגש עבודות נגרות, בניית חלל המנוע וחיבורו לציר המדחף, תכנון מערכות החשמל, שליטה ובקרה ובטיחות (ציפה, איזון וכו’).
סוגי חומרים מהם מכינים יאכטות
בעבר הלא רחוק החומר (עד לערך שנות ה-50 של המאה הקודמת) המקובל לבניית יאכטה היה עץ (ובהם:טיק, מהגוני, בלזה ועוד), עם התפתחות המהפכה התעשייתית והשימוש בחומרים מורכבים התרבו השימושים בחומרים שונים כגון: פיברגלס, ברזל, בטון אלומניום, וגם לעיתים רחוקות חומרים מורכבים ביותר מבוססי פולימרים משולבים בחיזוק מסוג סיבי קבלר וקרבון (בעיקר ליאכטות תחרותיות).